איכות חיים בגיל השלישי - עדיפה

בכל תרבות מספרים סיפורים על נעורי נצח. האדם שחי מבלי שישתנה, מבלי שהזמן יתן אותותיו בגופו, בבריאותו, בפניו. אדם שאיננו צריך לקבל או להתעמת עם העובדה שחיו עומדים להסתיים. הסיפורים מצביעים על הצפייה, הרצון שבעצם איננו ניתן למימוש.

בגיל השלישי אדם עומד בפני העובדה שגופו מזדקן, משתנה. יש הפחתה ביכולות חושיות: שמיעה, ראיה, טעמים של אוכל, רגישות לכאב (רואים לפעמים מכות וחבלות על אנשים זקנים, שהם אינם יודעים כיצד זה היגיע אליהם).
רואים קמטים, רפיון שרירים, הפחתה בכמות השיער ובחיותו, שינויי צורה של הגוף,

החיים המודרניים מאלילים את הנעורים, את "יפי הבלורית והתואר".
תעשייה שלמה מתפרנסת מהמצב בו מחד אדם רוצה לשמור על הנעורים וללגום מאותו מעיין נעורים שיתן לו חיי נצח, ומאידך עליו להשלים עם המציאות. יש טיפולי הצערה, ניתוחים, תכישירים, ויטמינים, קרמים ותעשיית קוסמטיקה של משחות שאמורות ל"גהץ" את הקמטים, למלא אותם ולהחזיר את מראה הנעורים. מלבד העובדה החשובה שתעשייה זו מעניקה אשלייה מתוקה למשתמשים ומפרנסת כל כך הרבה אנשים, כנראה שאיננה מעניקה נעורי נצח למשתמשים בה.

בני הגיל השלישי שמקבלים את היותם במסלול חיים טבעי, בדומה לסיפורו של טולסטוי "מותו של איוון איליץ'", מבינים שיש יופי בגיל המבוגר שהקמטים וכל מה שבא איתם מצביע על אופי , על ניסיון, על יכולות ודרך שהושגו. אנשים אלה עושים את חייהם לאיכותיים ומלאי שמחה. הם מתעמלים, אוכלים בריא, מבלים בארועי תרבות ונהנים מהמשפחה ומפירות השגיהם.