לא צריך להפוך לרקדן בלט אפשר רק להתגמש.

היהפוך כושי עורו? כושי צעיר איננו עושה זאת האם ניתן לצפות שיעשה זאת כושי זקן? כשם שקשה לקשישים רבים להגמיש את הגוף, קשה יותר להגמיש את החשיבה. פתגמים עממיים טוענים שקשישים אינם משנים את עמדותיהם ואת התנהגויותיהם. אם הם היו נעימים בהיבט מסויים הם מקצינים את הנעימות וגם התנהגויות לא נעימות מוקצנות.
השינוי המרכזי המתרחש בהזדקנות הוא שינוי באופן בו מתייחס האדם לעצמו ולסביבתו. חל שינוי בנטייה לפעילות ומעורבות בסביבה ונטייה להתכנסות פנימה. הנטייה להתכנסות פנימה מתבטאת בהגברת העיסוק בעולם הפנימי (מחשבות, רגשות). נטייה הקשורה, כנראה, הן להפחתת הצורך בהתמודדות עם העולם החיצוני (קריירה, מימוש עצמי) והן לצורך בעריכת חשבון נפש וקבלת החיים שהיו עד כה. העיסוק בעולם הפנימי עשוי להביא לגילוי תכונות, משמעויות ותחומי עניין חדשים (אומנות, רצון להשקיע במשפחה  וכד'). יחד עם זאת,  במידה ועיסוק זה הוא בעל גוון שלילי עלולות להתעורר תחושות החמצה, אשמה, דכדוך ועיסוק עצמי מוגזם, הבא על חשבון התייחסות לאנשים אחרים.

שינוי נוסף המלווה את ההזדקנות הוא נטייה מוגברת לנוקשות ושמרנות- קשישים רבים מתקשים להתרגל לשינויים מעוררי חרדה, ולכן נצמדים לדפוסים והתנהגויות מוכרות (כך, למשל, ניתן להבין את התעקשותם של קשישים רבים שלא להכניס הביתה מכשירי חשמל חדשים...). בנוסף לשינוים אלו, נמצא כי הזקנה מלווה בירידה בערך העצמי ובאנרגיה הנפשית.

נפל לי האסימון

"נפל לי האסימון" - אמרה ידידה שטלפנתי אליה, "ועכשיו זיהיתי אותך" - המשיכה את המשפט. שמחתי שהשיחה בינינו מתאפשרת ובאותו רגע מילאה מחשבה את מוחי: לצעירים מדור הטלפונים הניידים לעולם לא "יפול האסימון". בדיוק כמו שגם אם ישחקו "עץ או פלי" אין סיכוי שראו מעולם מטבע שאלה הם צדדיו. כלומר יש שפה ומטבעות לשון שהם נחלתם של אוכלוסיה בוגרת ולעולם לא יוכלו להיות שפה חיה עבור צעירים. אנחנו המבוגרים יכולים ולמעשה צריכים ללמד את השפה, הגדג'טים ואורחות החיים של הצעירים. כדי להיות מעודכנים, כדי להיות חלק מהחיים המתפתחים. בכל זאת תמיד תהיה שפה שהיא שפה "שלנו" - המבוגרים, שהצעירים אינם יכולים ללמוד. שפה היא מטען תרבותי, ידע, עולם קונוטטבי ואמצעי תקשורת שיעניק לנו עושר יחודי שאיננו ניתן להעברה.